בדיעבד

להעריך בדיעבד,

להנות בדיעבד,

ללמוד בדיעבד…

אבל למה בדיעבד?

למה באותו רגע לא מעריכים, נהנים, לומדים?

למה זה צריך להסתיים בשביל להבין את המשמעות?

בשיחה עם חברה דיברנו על העבודה שלה ושהיא רוצה להתפטר, היא התחילה לספר לי כמה היה לה כיף עם שאר העובדים שם, שהיא אהבה את המנהלת הקודמת, ועכשיו, ברגע שזה נקלח ממנה, היא מתחילה להבין את הטוב שהיה, שבאותו רגע היא לא העריכה…

זה נובע מלקיחת דברים כמובן מאליו.

שאת חווה את זה את מרגישה שזה שגרתי, דבר שקורה כבר ברגיל.

ואז זה נגמר.

ואחרי שזה נגמר יש פתאום געגוע.

שום דבר בחיים האלו הוא לא מובן מאליו.

והתקופה הזאת ממחישה לנו את זה טוב מאוד.

תעריכי את היומיום שלך, את האנשים סביבך, את המיטה שאת ישנה בה, את המקלחת החמה שלך, את האוכל שאת אוכלת,

כי זה לא מובן מאליו.

אז מה את אומרת? תעשי את המאמץ להנות ולהעריך דברים כבר בהווה?