הפסטיבל הראשון שלי

אחרי עבודה קשה ומאמצים רבים, הפסטיבל הראשון שלי יצא לפועל.

במהלך הניהול והארגון של הפסטיבל למדתי המון על עצמי, על עבודה תחת לחץ, שיווק דרך הסביבה הקרובה, על בקשת עזרה ולקיחת דברים בפרופורציות.

הרעיון לפסטיבל עלה לי מהשתתפות שלי בפסטיבל אחר שבעלת עסק יזמה.

בעלת עסק קטן כמו שלי, החליטה להקים יריד מאפס.

היא שלחה לי הודעה באינסטגרם אם אני רוצה להשתתף ועניתי חיוב.

שילמתי על ההשתתפות שלי סכום נכבד ואילו המכירות שלי שם לא היו בשמיים.

ואז חשבתי על זה, היא גם הרוויחה מכל שולחן שהשתתף ביריד, וגם מהמכירות שלה.

אז אם היא יכלה לעשות את זה, למה שאני לא אעשה?

ואז התחלתי.

הייתי בטוחה שאני צריכה רק להחליט על תאריך, להשכיר מתחם, ליצור קשר עם עסקים שיפתחו דוכן ולהפיץ את זה באינסטגרם ובכמה קבוצות.

בדיעבד, זה היה הרבה יותר גדול מזה.

החלטתי על תאריך ומתחם, ועכשיו העבודה האמיתית התחילה.

בניתי הודעה שאשלח לעסקים קטנים, והייתי בטוחה שכמעט כל מי שאשלח לו את ההודעה, יסכים להשתתף.

אז שלחתי את ההודעה וכנראה שלא כולם עונים בחיוב...

אז שלחתי לעוד.

ועוד.

ועוד.

נראלי הגעתי לפחות למאה עסקים, בדגש על לפחות.

אחרי שליחת ההודעה לכל כך הרבה עסקים בלי יותר מידי היענות, התחילו לי שני חששות גדולים.

החשש הראשון היה שאני לא אצליח למצוא מספיק עסקים שישתתפו בפסטיבל שלי.

החשש השני היה שלא יגיעו בכלל אנשים...

אם שמת לב, שני החששות הם דברים שלא תלויים בי. ככה חשבתי בהתחלה לפחות.

למרות שהתחיל להיווצר לחץ, לא נתתי לו לעצור אותי.

אז המשכתי לשלוח הודעות, עד שהשגתי עשר משתתפות בעלות עסק.

למזלי, כל אחת מהן הייתה מדהימה, באה בגישה טובה עם מוצרים מהממים (נראלי אני הייתי הקונה הראשית).

אחרי שהשגתי את העסקים, התחלתי עם השיווק לסביבה הקרובה והבנתי שזה לא פשוט בכלל.

הרבה מהקרובים שלי שהייתי בטוחה שיגיעו, יעזרו, ייתנו יד ויתמכו לא הגיעו...

אבל גם זה לא יעצור אותי.

המשכתי לשווק לקבוצות בפייסבוק של הוד השרון, לקבוצות משפחה, מפה לאוזן, לעוקבות. לצערי גם זה לא הספיק.

במהלך ארגון הפסטיבל הרגשתי מאוד לבד וזה עוד יותר הגביר את הלחץ.

היית צריכה עזרה מהמשפחה. אבל, לא ביקשתי את העזרה כמו שהייתי צריכה. הייתי לא נעימה בכלל. אני מאוד מתחרטת על זה ולמדתי מההתנהגות שלי באותו זמן המון.

שיעור ראשון-

הבנתי שלמרות שהם המשפחה שלי, הם לא חייבים לעזור לי. הם רוצים לעזור.

אם אני צריכה תמיכה מהם אני צריכה לבקש בדרך הנכונה והברורה ביותר.

ברגע שאני לא נעימה לסביבה הקרובה שלי, זה רק ייפגע בהם או יימנע מהם את הרצון לעזור, וזה הדבר האחרון שאני רוצה.

במזל, אישה מדהימה שמאוד קרובה אליי ליוותה אותי מההתחלה ועד הסוף בארגון הפסטיבל, בעיקר בשיווק. היא נתנה לי עצות יעילות מניסיון ועשתה מאמצים במיוחד בשבילי.

שיעור שני-

אני בחרתי להקים את הפסטיבל. אם זה גורם לי להיות בסטרס, עצבים או חרדה אין שום סיבה שאני אעשה את זה.

הגעתי למצב שבו אני צריכה לבחור אם אני רוצה לבטל את האירוע או לשנות גישה.

אז בחרתי לשנות את הגישה ופשוט להנות מהדרך.

אני מאוד מאמינה שאם את לא נהנת ממה שאת עושה, אל תעשי. לא משנה כמה כסף זה שווה. האושר שלך מעל הכל.

שיעור שלישי-

לקחת את הדברים בפרופורציה.

ביגון וצער רב, אחד מהנרצחים בפיגוע בתל אביב היה קרוב משפחה שלי.

סיפרו לי על זה במהלך הפסטיבל.

ברגע הזה הבנתי על בשרי את ההבדל.

לא משנה איך מתנהל הפסטיבל, גם אם היה מושלם וגם אם היה הכי גרוע שיש, זה לא חיים או מוות.

שלושת הדברים שהצגתי פה הם רק חלק מהדברים שלמדתי במהלך העשייה ואחריה.

רוב הסיכויים שהתנסות בפעם הראשונה לא תהיה מושלמת כמו שאת רוצה, אבל לא צריך לפחד לנסות, לפעול וליזום.

אל תתני לאתגרים שאת נתקלת בהם, בדרך למטרה, לעצור אותך.

תתמודדי איתם, תתעלי מעליהם, תלמדי מהם.

מקווה שהשיעורים שהצגתי פה מהקמת הפסטיבל, העשירו אותך בדבר או שניים.

אל תפחדי ללמוד מהעשייה שלך. תפרצי את הגבולות שלך. תיקחי הכל בידיים שלך.